קשר זוגי

"' את צריכה לשמוע איך הוא מדבר אליי ליד החברים שלו" " היא מבטלת כל מה שאני אומר, בעיקר כשאנחנו ליד ההורים שלה". " אי אפשר להמשיך לחיות ככה, כשרואים רק כמה אני לא..." כל אחד רוצה שיתייחסו אליו בכבוד, חשוב לבדוק האם אנחנו מתייחסים בכבוד, בעיקר לקרובים לנו ביותר. פרופ' שלנגר , פרופ' באוניברסיטה העברית, בחוג לפילוסופיה, מדבר על שלוש משמעויות שהוא נתן ל"כבוד האדם": 1. Honor – "יִקר" . 2. Respect – הערכה. 3. Dignity –חשיבות האדם. 1. Honor – "יִקר" - כבוד האדם במובן של ה- Honor - יצירת קודים בהתנהגויות וטקסים, מנהגים קבועים שחוזרים על עצמם. זה יבוא לידי ביטוי בהתנהגות, בשפת הגוף, במרחק. בזוגיות זה יבוא לידי ביטוי באינטראקציה בין בני הזוג. חשוב לייצר את ה"ככה זה" אצלנו, כי זה שומר על המסגרת של הזוגיות. ב-Honor- אנחנו שומרים על המסגרת של הזוגיות שתורמת לחוויית הביטחון בתוך הזוגיות. לדוגמה: אחרי שהילדים נרדמים יושבים רבע שעה ומדברים, או כל מי שיוצא מהבית, ניגש לבן הזוג שנשאר בבית ונותן חיבוק ונשיקה. איך ה-Honor בא לידי ביטוי בזוגיות שלכם? מה חשוב לכם שיהיה שם, בתוך היחסים שלכם, שייצר את הסדר הזה, את הקדימות הזאת? אילו דברים הקבועים, שגרות הקבועות, דברים שחוזרים על עצמם יש בזוגיות שלכם? מהו ה"ככה זה" אצלנו שלכם? חשוב : - קבעו שגרות שמוסכמות על שניכם, חשבו מה ייתן לכם את ההרגשה שרואים אתכם, שאכפת מכם? - הוסיפו כל פעם מנהג אחד שמוסכם עליכם, כשהוא יהפוך לשגרה, הוסיפו מנהג נוסף . 2. Respect – הערכה - כאן כבוד האדם יבוא לידי ביטוי ביכולת שלנו לזהות שבן הזוג עשה מעשה ראוי ולשבח אותו על כך ולתת לו חיזוק חיובי על כך, לעודד אותו, להוקיר אותו ולהכיר בזה. כן, פרגון שייך לכבוד אדם. זהו צורך בסיסי אנושי, כשמישהו עשה מעשה ראוי, זה לא מובן מאליו, תפקידנו לסמן את זה, להוקיר את זה, להודות בזה, מהלב. איך ה-Respect בא לידי ביטוי בזוגיות שלכם? - באיזו דרך אתם מפרגנים אחד לשני? - מה האופן שבו האחר יודע שאתם מעריכים אותו? חשוב: - עשו לכם מנהג לומר, לפחות פעם אחת ביום, מילה טובה לבן הזוג. - ציינו לעצמכם , ואפשר גם לומר לו, לפחות פעם ביום, משהו שהוא עשה שהרחיב לכם את הלב, זה יכול להיות גם משהו קטן. 3. Dignity –חשיבות האדם - פרופ' שלנגר מפרש את Dignity כמשהו שיש לנו אותו. אלה קודים פנימיים שיש לנו והם אינם מותנים ותלויים בנסיבות ובמי אשר מולי. איך ה Dignity בא לידי ביטוי בזוגיות שלכם? - עד כמה אתם מביאים את עצמכם בזוגיות? - עד כמה אתם מרגישים שזה בטוח לכם להיות חשופים בזוגיות? חשוב - התייחסו בכבוד לבן הזוג כשאתם לבד ועל אחת כמה וכמה ליד הילדים או ליד אנשים. - זכרו כשאתם "מקטינים", מורידים מכבודו של בן הזוג, אתם מעידים בעצם על עצמכם, שזה בן הזוג שלכם. ואם אתם מתקשים, אל תהססו לפנות אלי , אשמח לעזור.

"אני לא צריכה לשלוט בכעס שלי. אתם צריכים לשלוט בדחף שלכם לעצבן אותי!" זהו פוסט שזכה לאלפי לייקים ולמאות שיתופים. ואני שואלת האומנם? אני יכולה ורוצה לשלוט בתגובות שלי. האחר עושה את מה שהוא עושה, הבחירה היא שלי איך להגיב לתגובות שלו. אלו הם חיי ואני היוצרת, הבמאית , התפאורנית, הכוראוגרפית והשחקנית הראשית. האם אני יכולה לשלוט בתגובות של האחר? ?? האם רק האחרים הם שצריכים לשלוט בדחף שלהם כלפי? האחריות היא עליהם? ואני? זה לא בשליטתי? זה לא באחריותי? איזו סיבה יש בעולם שאעביר את האחריות לאיכות חיי לאנשים אחרים? האם אותם אלפים שעשו לייק לפוסט הזה, באמת רוצים שאחרים יקבעו להם מתי הם יחושו שלווה, רוגע, שביעות רצון, כעס וכו'? לאדם יש אחריות אישית מלאה על התגובה שלו. אדם יכול לעשות הפרדה בין מה שנאמר בחוץ (נסיבות חייו), לבין התגובה שלו, ע"י תשומת לב לנשימה ולתחושות הגוף, הכרת המנגנונים האישיים והמבנים הרגשיים. ברגע שאדם לוקח אחריות על חייו הוא חווה חופש. האחריות על כל מה שקורה בחיי היא קודם כל שלי. האחריות שלי היא על הרגשות שלי. על איך שאני תופסת את עצמי ואת סביבתי ואיך אני מכילה את הרגשות של עצמי. מהרגע שבו עליתי על מסלול זה, יש פחות ופחות מקום להאשמות . בקיצור, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים כדי לעצבן אותי , אני ורק אני אחליט אם אני מתעצבנת מזה , כמה אני מתעצבנת ואיך אני מגיבה, אם בכלל. בפוסט הזה התייחסתי לנושא בהרחבה. אם אתם מתקשים לקחת אחריות על חייכם אשמח אם תדברו איתי.

רון ורונה הורים לרום בן השבעה חודשים. מאז הלידה, רון ורונה התרחקו. השיחות ביניהם סובבות סביב רום. במשך היום שניהם עובדים, רונה חוזרת קודם מהעבודה, בדרך הביתה מוציאה את רום מהפעוטון ואין לך רגע לעצמה. בסביבות 19:00 רון מגיע מהעבודה והוא מתגייס מיד לעזור מקלחת לרום, משחק קצת עם רום וטקס שינה. רון ורונה מספרים שב-20:30 הם מוצאים עצמם מותשים. אין להם כוח לשוחח אחד עם השנייה כי הם עייפים מצטבר אצל כל אחד מהם כעס. רון כועס על רונה שהיא כבר לא מתייחסת אליו, כמעט. אין לו כבר את המפגש השבועי עם החברים והוא מרגיש עצמו בתוך בלון שמוצאים ממנו את האוויר והוא מתכווץ עליו. רונה כועסת שרון הפסיק לפרגן ולחזר וכל ערב מתלונן על עייפות. בטוחה שהיא עובדת קשה יותר מרון והוא לא מעריך. שניהם איבדו לחלוטין את הביחד שלהם. שניהם "נשאבו" לטיפול ברום ושכחו לתחזק את הקשר הזוגי "למי יש זמן וכוח לראות?!" אם המצב מוכר לכם, היעזרו בבני משפחה או הזמינו שמרטפית. התלבשו יפה, השקיעו בעצמכם, צאו יחד מהבית, אפילו לסיבוב קטן אם אתם חוששים להתרחק. דברו, צחקו, השתובבו, מה שמתאים לכם לעשות, הדבר היחיד שלא עושים, לא מדברים על הילד שהשארתם בבית. התרכזו בזוגיות, לא בהורות. אחרי שתראו שזה בטוח לכם להשאיר את הילד לזמן קצר, האריכו את זמן השהיה שלכם מחוץ לבית. התמידו בזה, השקיעו בזוגיות שלכם . ואם אתם מתקשים, אל תהססו לפנות אלי

"אנחנו נשואים 5 שנים. יש לנו ילדה בת 3 ובן שנולד לפני חודש. אשתי ואני כמעט ולא מדברים, אנחנו כמו שני שותפים לדירה שבמקרה ישנים באותה מיטה, אבל אין בינינו שום אינטימיות כבר חודשים רבים. התחתנו באהבה גדולה והיו לנו שנתיים נהדרות עד שהבכורה נולדה ואז התחיל ריחוק. לאט לאט השיחות הפכו להיות רק סביב הילדה והליכה לסעודות אצל המשפחות או מפגש עם חברים. עכשיו עם לידת הבן אני חושש שלגמרי איבדנו את זה. יש הרבה מתח ותסכול בינינו, עקיצות הדדיות כל הזמן ואני לא יודע כמה זמן אוכל עוד להחזיק מעמד. האם את יכולה לעזור לנו?" אם אתם מכירים את התיאור הזה מקרוב, חשוב שתדע שהמצב שהגעתם אליו טבעי ושכיח מאוד. זוגות רבים נהנים מהזוגיות שלהם עד שילדים מצטרפים לזוגיות. זה אומר שיש להם את הבסיס לזוגיות טובה, אבל כשהילדים מגיעים, יותר מדי זוגות משאירים את הזוגיות מחוץ לדלת, מזניחים את הזוגיות ומתמסרים לגידול הילדים. זוגיות היתה לפני שהילדים נולדו וכדי שהיא תהיה גם אחרי שהילדים יעזבו את הבית, חשוב מאוד להשקיע בזוגיות במקביל להורות. הדבר הראשון שאני ממליצה עליו בחום, לשבת יחד(רצוי מחוץ לבית) רק שניכם, להתעניין ולשתף איך אתם מרגישים, בלי האשמות, בלי העברת אחריות, פשוט לשתף, שתדעו מה כל אחד מרגיש. תרגיל בן דקה שאני עושה בחדר האימון ומציעה גם לכם: יושבים אחד מול השנייה, מסתכלים בעיניים ואומרים (בעיניים, לא בקול) אחד לשנייה מה אתם אוהבים במי שמולכם, נזכרים מה אהבתם כשהתחתנתם. דקה. אם אתם יכולים, תחזרו על התרגיל הזה מידי יום. זוגיות היא כמו חשבון בנק זוג י, חייבים להפקיד כדי שהקשר לא יחרוג לאוברדרפט. לא קשה להפקיד אבל חייבים להפקיד כל הזמן. כן, כל החיים המשותפים שלכם. ג'ון גוטמן, חוקר זוגיות, אומר היחס צריך להיות 7:1 על שבע הפקדות, משיכה אחת. (אפשר לקרוא על זה גם כאן ) הפקדה בבנק הזוגי כוללת: חיוכים, חיבוקים, מילים טובות, שיחות, זמן איכות משותף לשניכם בלבד, מגע, מחוות שמרחיבות את הלב, פירגונים, כינויי חיבה, שפה שלכם, דברים משותפים ששניכם אוהבים, הסכמות, אכפתיות. משיכה בבנק הזוגי כוללת: כעסים, מריבות, אי נחת, קנאה, ברוגז, סיבוב גב, שתיקות, פנקסנות, התפרצפות.. כל הדברים שאתם יודעים שיקפיצו ובכל זאת אתם עושים. אני ממליצה שתתחילו להפקיד בחשבון הזוגי שלכם מתוך רצון לצמצם את משיכת היתר שיש בו היום. אם יש לכם שאלות, תהיות, השגות, אל תהססו לכתוב לי בפרטי .

"סליחה הוא תהליך שכלי, רגשי או רוחני שבו חדל אדם מלחוש עלבון או כעס כנגד אדם אחר על מעשה שהוא ראה בו כפגיעה, מחלוקת או שגיאה. לחלופין, סליחה היא הפסקת הדרישה לעונש או פיצוי." (ויקיפדיה) "... יתכן שאיננו יודעים כיצד לסלוח ויתכן כי איננו רוצים לסלוח. אך עצם העובדה כי אנו מכריזים על נכונותנו לסלוח, מתחילה את תהליך הריפוי..." (לואיז היי) חשוב לזכור שסליחה אינה אומרת שמה שקרה היה בסדר . היא, למעשה, שחרור ההיאחזות שלנו בשיפוטיות ובאשמה. היא מסייעת לנו להרפות מהעבר/מהעתיד ולחיות כאן ועכשיו. סליחה היא ויתור על העוינות, זה לקבל את כל החלקים שבך ובאחר, הטובים והפחות טובים כאחד. זה לבחור מי אתה רוצה להיות, אדם עוין או אחד שסולח. ישנן דרכים שונות ל תהליך הסליחה. ד"ר אירה ביוק, רופא שליווה חולים סופניים ונפגש עם משפחות החולים, מציע מכתב סליחה שיכול להביא לפריצות דרך במערכות יחסים. התהליך מזכיר מאוד את ה"הו'אופונופונו" ואת "עין הבדולח": בוחרים אדם, חי או מת, שיש או הייתה איתו מערכת יחסים טעונה. המכתב נשאר אצלכם, כך שאתם יכולים לכתוב בו גם דברים שלא הייתם מעזים לומר בדרך אחרת: המשיכו את ארבעת משפטים: - סלח.י לי על ש... - אני סולח.ת לך על ש... - תודה ש.... - אני אוהב.ת אותך. אם כותבית לאדם שכבר אינו בחיים, יש להוסיף - היי/ה שלום. לעיתים הכעס כל כך גדול, הפגיעה עדיין צורבת עד שאתם מרגישים שאינכם יכולים לסלוח. כתבו בכל זאת ותוסיפו את ההסתייגויות: - אני לא חושב.ת שיש לך מה לסלוח לי אבל - היית רוצה לסלוח לך על..... ..... ...אך אינני יכול.ה עדיין - קשה לי למצוא דברים שאני יכול.ה להגיד לך תודה עליהם , אבל אם אני חייב.ת אז תודה על.. (אפשר לציין צרכים בסיסיים..) - אני לא אוהב.ת אותך, אבל אני צריך.כה לסיים באני אוהב.ת אותך ... תוך כדי כתיבת המכתב כדאי לשים לב לנשימה ולתת למה שעולה לעלות, זה חלק מתהליך הניקוי. אפשר לעשות את התהליך בכתב או בעל פה. אם בחרת בכתב, בסוף התהליך אפשר לשמור את המכתב, לשרוף, לזרוק אותו או למסור אותו לנמען. עוד על חשיבות הסליחה: https://www.youtube.com/watch?v=ngjCmgUsfv0 אם אתם מתקשים לסלוח, אל תהססו לפנות אליי, א שמח לעזור

"הוא האשם בזה שאני ...." , "היא האשמה בזה שאני ..." "בגללו אני לא .... ", "בגללה אני לא..." מכירים את המשפטים האלה? גילה הגיעה מלאה טרוניות על בן זוגה: "אני צועקת בבית , בגללו, הוא מוציא לי את החשק ללכת להורים שלו, עשיתי תאונה כי הוא עיצבן אותי לפני שיצאתי מהבית." כששאלתי איך היא מרגישה מולו, מי היא מולו, ענתה: "הוא גורם לי להרגיש קטנה, מטומטמת..." בתהליך האימון הבאתי אותה להסתכל אחרת על הדברים ברשותה ובעידודה אני מביאה את תמצית השיחה שלנו: - אם הוא גורם לך להרגיש מטומטמת, אז מי האחראי? - הוא. - יש לך אחריות על מה שקרה? - לא. - אם הוא האחראי , מי את מולו? היא לא ידעה מה לענות. יש לנו את הממת"ק, מבקר, מרוחק, תוקפן וקורבן , מי את מולו? - אני הקורבן? הוא התוקפן ואני הקורבן. - את רוצה להיות הקורבן? - בטח שלא - אם את לא לוקחת אחריות על החלק שלך, אם הוא האחראי על מה שאת מרגישה אם הוא האחראי על מה שאת עושה איפה זה שם אותך? מי את שם? כאן אורו עיניה .. - רגע, רגע... אז כל פעם שאני מאשימה אותו, אני בתודעת קורבן ? - תגידי לי את. - וואו, אני מעבירה בראש כל מיני סיטואציות ובאמת אני יכולה לראות את הקורבנות בי. מה אפשר לעשות כדי לצאת מזה? - דבר ראשון, לקחת אחריות. זכרו, כל פעם שאתם מאשימים את האחר שהוא גורם לכם להרגיש, להגיד, לפעול..... , שבגללו אתם.... אתם בעצם אומרים הכוח אצלו , הוא החזק ואם הוא החזק, מה זה אומר עליך?! כל פעם שאתם מאשימים את האחר, אתם רואים את הדברים ממקום של תסכול ואגו. האם זה מה שאתם רוצים? לתת את הכוח שלכם לאחר? התבוננו באומץ וראו מה החלק שלכם בסיטואציה? איפה אתם אחראים על מה שקרה/נאמר? ברגע שתראו את החלק שלכם ברגע שתשתפו ותגידו לבן.בת מה גיליתם, זה רגע של צמיחה בקשר הזוגי, זו מהות הזוגיות. קחו אחריות על הסיטואציה, קחו אחריות על החיים שלכם ותראו איזו שינוי זה יחולל בחיים שלכם. ואם אתם מתקשים למצוא את החלק שלכם, אם אתם מתקשים למצוא מה האחריות שלכם, אל תהססו לפנות בפרטי וא עזור לכם למצוא אותה.

"אני יודע בדיוק מה היא חושבת, אני יודע בדיוק איך היא תגיב, מה היא תגיד". משפט שאני שומעת לא פעם מבני זוג, וזה נכון לשני המינים. אחרי מספר שנים ביחד, חושבים שמכירים כל כך טוב את בן.בת הזוג, עד כדי כך שיודעים מה תהיה התגובה. האומנם? האם אתם באמת יכולים להיות בטוחים מה האחר חושב? האם אתם באמת יכולים לדעת מה האחר יגיד? ואם צדקתם פעם, פעמיים, שלוש.. זה אומר שאתם תמיד יודעים? בני זוג הם שני אנשים עצמאיים, שלכל אחד מהם יש רצונות, צרכים, מחשבות.. שהם שלו. שני אנשים שונים שהתחברו לחיים משותפים. אומנם בתורה כתוב "והיו לגוף אחד" אבל במציאות אלה שני אינדיבידואלים עם "מערכת הפעלה" שונה. מה עוד שעם השנים והניסיון אנשים משתנים, כמו גם התגובות הרצונות והמחשבות שלהם. נקודת מבט נוספת, אם היא מגיבה בדיוק כפי שחשבת, האם יכול להיות שזה אולי סימן שהיא לא מרגישה מספיק חופשיה לידך לחשוב שונה, שהיא חוששת/לא רוצה לבטא צרכים ורצונות שאולי לא יהיו תואמים למה שאתה אומר. האם זו הזוגיות שאתה רוצה? אם אתם עדיין משוכנעים שאתם יודעים מה האחר חושב, אני מזמינה אתכם לשוחח איתי

"אני רוצה להשאיר את כל השנה הזאת מאחור" זה המשפט הראשון שדלית (שם בדוי) אמרה כשהתיישבה מולי . רשמתי את כל האירועים שדלית רוצה להשאיר מאחור, לכל אירוע ביקשתי שתוסיף רגש ותחושה בגוף. "איזה רגש ..... (האירוע) מעלה בך?" "איפה את מרגישה את .. (הרגש) בגוף? "מה את חשה כעת בגוף?" לדוגמה לאחד האירועים: דלית הרגישה כעס, בבטן וחשה התכווצות בבטן , גוש בגרון וכאב בצד השמאלי של הראש. ראינו את המשותף לכל התשובות שלה, במרבית האירועים דלית הרגישה כעס, זלזול, התעלמות, התעמרות. לאחר שביררנו מה החלק שלה, מה האחריות האישית שהיא לוקחת ומה היתה יכולה לעשות/להגיב אחרת, דלית חייכה ואמרה: " אפשר ללמוד גם מאירועים שנראו קשים, אם לוקחים עליהם אחריות. אני מודה על השנה שעברתי , בזכות האירועים האלה למדתי כל כך הרבה על עצמי." אז אם יש אירוע שהשאיר חותם לא נעים, או גרם לכם לכיווץ כלשהו בגוף? חקרו: - מה הרגש שעולה ואיפה אתם מרגישים אותו בגוף? - מה החלק שלכם במה שקרה? - מה יכולתם לעשות אחרת? - מה האחריות האישית שאתם לוקחים על מה שקרה? - מה אתם יכולים ללמוד מזה , להבא? אם יש לכם שאלה, אל תהססו לפנות אליי