אימון אישי - התפתחות אישית

"הוא אף פעם לא מכין שיעורים לבד" "היא לא אוכלת כלום חוץ מצ'יפס ולחם" אני שומעת לא פעם הורים מתוסכלים המתלוננים על ילדיהם. המילים "תמיד", "אף פעם", "חודש שלם" ואפילו "כמעט תמיד" חוזרות על עצמן. כאשר אני שואלת שאלות כדי להבין יותר מה באמת קרה, אני מגלה עובדות שאינן תומכות בהכללות שההורים אמרו. הילד שאף פעם לא מכין שיעורים לבד – בבירור המציאות, התגלה שהוא לעיתים מבקש עזרה במקצועות רבי מלל וגם זה רק כשיש לו הרבה מאוד שיעורים. הילדה שלא אוכלת כלום חוץ מצ'יפס ולחם, אוכלת אצל הסבתא ואצל חברים גם מאכלים נוספים. עודדתי את ההורים לשוחח עם הילדים ולהבין מה עומד מאחורי ההתנהגות שלהם. הילד אוהב שאמא מקדישה זמן רק לו. כשהוא מציע לך שישחקו יחד, אין לה תמיד זמן. אבל כשהוא מתלונן על שיעורים, היא תמיד יושבת לידו. הילדה לא רואה שהיא מתעקשת. היא פשוט אומרת להם שזה מה שהיא רוצה לאכול והם נותנים. היא גם אוהבת את הדאגה שלהם סביבה. כאשר ממעטים להשתמש בהכללות ומאפשרים בירור של העובדות, מגלים הרבה פעמים מה באמת עומד מאחורי ההתנהגות של הילד. שימו לב מתי וכמה אתם משתמשים במילות הכללה/צמצום כמו: תמיד, כמעט תמיד, כל הזמן (כל ה...), אף פעם, פעם אחת, כלום, הכל.... כאשר אתם שמים לב שאתם מכלילים, שוחחו עם הילד, הבינו למה הוא בוחר להתנהג בצורה שהוא מתנהג . וחשוב שתגלו אמפטיה, אל תכנסו למגננה ובטח לא להתחשבנויות של "אבל פעם..." קבלו את מה שהילד אומר, הודו לו שהיה כן אתכם ושימו לב איך אתם יכולים להיענות לצורך, שנמצא מתחת להתנהגות שלו. הכללות יוצרות מיסוך ולא מאפשרות בירור ענייני למה הילד מתנהג כמו שהוא מתנהג. כאשר נצמדים לעובדות, מגלים שמנעד התגובות של הילד רחב יותר ממה שחשבו. וזכרו, אני פה לעזרתכם אל תהססו לפנות אלי גם בפרטי בכל שאלה, תהיה, אתגר שיש לכם.

"' את צריכה לשמוע איך הוא מדבר אליי ליד החברים שלו" " היא מבטלת כל מה שאני אומר, בעיקר כשאנחנו ליד ההורים שלה". " אי אפשר להמשיך לחיות ככה, כשרואים רק כמה אני לא..." כל אחד רוצה שיתייחסו אליו בכבוד, חשוב לבדוק האם אנחנו מתייחסים בכבוד, בעיקר לקרובים לנו ביותר. פרופ' שלנגר , פרופ' באוניברסיטה העברית, בחוג לפילוסופיה, מדבר על שלוש משמעויות שהוא נתן ל"כבוד האדם": 1. Honor – "יִקר" . 2. Respect – הערכה. 3. Dignity –חשיבות האדם. 1. Honor – "יִקר" - כבוד האדם במובן של ה- Honor - יצירת קודים בהתנהגויות וטקסים, מנהגים קבועים שחוזרים על עצמם. זה יבוא לידי ביטוי בהתנהגות, בשפת הגוף, במרחק. בזוגיות זה יבוא לידי ביטוי באינטראקציה בין בני הזוג. חשוב לייצר את ה"ככה זה" אצלנו, כי זה שומר על המסגרת של הזוגיות. ב-Honor- אנחנו שומרים על המסגרת של הזוגיות שתורמת לחוויית הביטחון בתוך הזוגיות. לדוגמה: אחרי שהילדים נרדמים יושבים רבע שעה ומדברים, או כל מי שיוצא מהבית, ניגש לבן הזוג שנשאר בבית ונותן חיבוק ונשיקה. איך ה-Honor בא לידי ביטוי בזוגיות שלכם? מה חשוב לכם שיהיה שם, בתוך היחסים שלכם, שייצר את הסדר הזה, את הקדימות הזאת? אילו דברים הקבועים, שגרות הקבועות, דברים שחוזרים על עצמם יש בזוגיות שלכם? מהו ה"ככה זה" אצלנו שלכם? חשוב : - קבעו שגרות שמוסכמות על שניכם, חשבו מה ייתן לכם את ההרגשה שרואים אתכם, שאכפת מכם? - הוסיפו כל פעם מנהג אחד שמוסכם עליכם, כשהוא יהפוך לשגרה, הוסיפו מנהג נוסף . 2. Respect – הערכה - כאן כבוד האדם יבוא לידי ביטוי ביכולת שלנו לזהות שבן הזוג עשה מעשה ראוי ולשבח אותו על כך ולתת לו חיזוק חיובי על כך, לעודד אותו, להוקיר אותו ולהכיר בזה. כן, פרגון שייך לכבוד אדם. זהו צורך בסיסי אנושי, כשמישהו עשה מעשה ראוי, זה לא מובן מאליו, תפקידנו לסמן את זה, להוקיר את זה, להודות בזה, מהלב. איך ה-Respect בא לידי ביטוי בזוגיות שלכם? - באיזו דרך אתם מפרגנים אחד לשני? - מה האופן שבו האחר יודע שאתם מעריכים אותו? חשוב: - עשו לכם מנהג לומר, לפחות פעם אחת ביום, מילה טובה לבן הזוג. - ציינו לעצמכם , ואפשר גם לומר לו, לפחות פעם ביום, משהו שהוא עשה שהרחיב לכם את הלב, זה יכול להיות גם משהו קטן. 3. Dignity –חשיבות האדם - פרופ' שלנגר מפרש את Dignity כמשהו שיש לנו אותו. אלה קודים פנימיים שיש לנו והם אינם מותנים ותלויים בנסיבות ובמי אשר מולי. איך ה Dignity בא לידי ביטוי בזוגיות שלכם? - עד כמה אתם מביאים את עצמכם בזוגיות? - עד כמה אתם מרגישים שזה בטוח לכם להיות חשופים בזוגיות? חשוב - התייחסו בכבוד לבן הזוג כשאתם לבד ועל אחת כמה וכמה ליד הילדים או ליד אנשים. - זכרו כשאתם "מקטינים", מורידים מכבודו של בן הזוג, אתם מעידים בעצם על עצמכם, שזה בן הזוג שלכם. ואם אתם מתקשים, אל תהססו לפנות אלי , אשמח לעזור.

שיש קשר הדוק מאוד בין איכות היחסים שאנחנו יוצרים היום ביחסים שלנו, בעיקר בזוגיות שלנו, לבין העניינים הלא סגורים שיש לנו עם ההורים שלנו

"משגע אותי איך לא מפריע לו הבלגן בחדר שלו. כמה פעמים אני צריכה לבקש ממנו שיסדר את החדר?!" "אמאאא, תגידי לו שיפסיק, הרעש מחרפן אותי" אני שומעת בחדר האימון הרבה תלונות דומות של הורים על ילדיהם, אשמח לשפוך קצת אור על הנושא, אביא מדי פעם היבט אחר. אם אתם רואים שהיבט אחד לא עוזר לכם עברו להיבט נוסף, אתם גם מוזמנים ל כתוב לי בפרטי כדי שאתייחס ספציפית למה שמפריע לכם. ואם יעזור להורה לאחד, עשיתי את שלי. יש לנו לפחות חמישה חושים, את זה כולם יודעים. חמשת החושים האלה הם חמישה דרכי קלט באמצעותם אנחנו קולטים את מה שמסביבנו. אבל, וזה אבל שמשנה את כל התמונה, לכל אחד מאיתנו יש דרך קלט דומיננטית יותר גם לילדים שלנו יש דרך קלט דומיננטית יותר. וכמו בשפות האהבה (שווה לקרוא כאן ), אנחנו מגיבים לפי החוש הדומיננטי, דרך הקלט הדומיננטית שלנו. קצת פחות ממחצית מהאנשים ויזואליים , החוש הראייתי הוא הדומיננטי אצלם. יותר מ 10% מהאנשים אודיטוריים, החוש השמיעתי הוא הדומיננטי אצלם. כ-40% מהאנשים קינסטטיים, החוש הקינסטטי, חוש המגע הוא הדומיננטי אצלם ואחוז אחד, טעם וריח הם החושים הדומיננטיים אצלם. בדוגמה שהתחלתי איתה את הפוסט, קל לזהות שהאמא ויזואלית, חשוב לה הסדר ואילו הילד אודיטורי, חשוב לו שיהיה שקט. היא יכולה להמשיך ולהתלונן, הוא רואה את הבלגן אבל זה לא מפריע לו, בדיוק כמו שלה לא מפריע הרעש של הילדים. מיותר לומר שכאשר אנחנו מזהים את הדומיננטיות שלנו ואת הדומיננטיות של הילדים שלנו, קל לנו יותר להבין את הסיטואציה וגם נדע איך לפנות לילד בדרך המתאימה לו. אביא, בקצרה, מספר נקודות לזיהוי שלוש דרכי הקלט העיקריות בתקווה שיעזור לכם לזהות את דרך הקלט הדומיננטית שלכם ושל הילדים שלכם. אדם ויזואלי, שחוש הראייה הוא הדומיננטי אצל ו: - רואה את העולם בתמונות - מבין מהר עניין - קצב דיבור מהיר - קופץ מנושא לנושא - משתמש במילים וביטויים ויזואליים: אני רואה... הבנתי את התמונה... - תנועות ידיים גדולות וגבוהות. - תרשימי זרימה, מפות חשיבה.. עוזרים לו מאוד בלמידה. אם אתם מזהים שהילד ויזואלי : - אפשר ואף רצוי לקטוע אותו בשטף הדיבור ולהגיד לו: דיברת מקודם על.. למה התכווונת/תרחיב - להשתמש במילים ובביטויים ויזואליים " אתה רואה...., התמונה הגדולה היא.. ." - להתאים את קצב הדיבור שלכם, לקצב הדיבור שלו. אדם אודיטורי, שחוש השמיעה הוא הדומיננטי אצלו : - זוכר צלילים שהיו באירועים שונים. - מדבר יותר לאט (מהויזואלי) והרבה פעמים מונוטוני - מדבר מאוד מסודר - משתמש במילים ובביטויים אודוטוריים: אני שומע... זה לא מצלצל טוב... יש בזה הרמוניה - חושב בצורה תהליכית מסודרת לכן יבקש לדעת מה היה קודם/אח"כ... - דיוק וסדר חשובים להם. - תנועות הידיים רחבות לצידי הגוף. - ללמוד בצוות, או להקשיב לשיעורים מוקלטים, עוזרים מאוד בלמידה. אם אתם מזהים שהילד שלכם אודיטורי: - להתאים את קצב הדיבור (לא לדבר איתו מהר) - להקשיב עד הסוף, לא לקטוע אותו. - להשתמש במילים וביטויים אודיטוריים. אדם קינסטטי, שחוש המגע-התחושה הדומנינטי אצלו: - עוצר לפני שמתחיל לדבר (חושב איך להעביר את התחושה במילים) - מדבר דיבור איטי עם עצירות גדולות - תנועות ידיים מעגליות במרכז הגוף (אזור הבטן) - נשימות עמוקות (כדי להתחבר לתחושות שלהם) - משתמש במילים וביטויים קינסטטיים: מרגיש לי... כבד לי... בא לי בטוב... אם אתם מזהים שהילד שלכם קינסטטי: - לכבד את הזמן שהוא צריך לפני שמתחיל לענות. - להתאים את קצב הדיבור שלכם לקצב הדיבור שלו - להשתמש במילים ובביטויים קינסטטיים. זה אחד הנושאים שאהבתי כשלמדתי NLP אני מקווה שיהיה לכם לעזר. האם זיהיתם את מערכת הקלט הדומיננטית של הילד שלכם? וא ם יש שאלות, אל תהססו ל פנות אלי.

"איך אפשר לחיות עם אדם שכל הזמן מבקר ומתלונן?" את השאלה הזו שאל מיכאל כשהגיעו אלי לאחת הפגישות. הקשר הזוגי שלהם הפך להיות קשר שרובו ביקורת, תסכול, האשמות ושתיקות. שאלתי אם הם זוכרים למה התאהבו זה בזו, ושניהם אמרו תכונות שאהבו "לאן כל זה נעלם?" שאלה דניאלה. כששאלתי מה עשו כדי לתחזק את התכונות שראו בהתחלה, שניהם לא הבינו למה צריך לתחזק. "אלה תכונות שיש לבן אדם, הן לא נעלמות, אז למה לתחזק?" אם נשים יהלום בתוך ערימה של זבל, לא נראה את היהלום. כדי שנחשוף את היהלום, עלינו לסלק את הזבל שהצטבר מעליו והוא ינצנץ במלוא הדרו. כך גם עם בני אדם. נוגה בר קוראת לזה חשבון ההפקדות והמשיכות. בחשבון ההפקדות נמצא פרגונים, הסכמות, כינויי חיבה, קודים של בני הזוג שאף אחד לא מבין, שפה שלכם. דברים ששניכם אוהבים, דברים משותפים. בחשבון המשיכות – נמצא את כל הלמה לא, את המריבות, הכעסים, כל מה שגורם לאי נחת, הקנאה, ההתפרצפות, הפנקסנות וכו'. פרופ' גוטמן, חוקר זוגיות, אומר שהיחס צריך להיות 8:1 (על כל משיכה, יש לתת שמונה הפקדות ורצוי באותו יום) כשיש בעו"ש של הזוג הרבה הפקדות, אז גם אם יש משיכה.. הכל בסדר, זו לא פשיטת רגל. לפי גוטמן פחות מ־8:1 זה לא בריא, פחות מ־5:1 זה מסוכן . למיכאל ודניאלה היה קשה בהתחלה למצוא דברים טובים לומר ביום יום אך כמו כל דבר, כששמים עליו את תשומת הלב הוא מתרחב, כך גם כאן. מאחר וגם מיכאל וגם דניאלה היו מחויבים לעבוד על הקשר שלהם, אחרי מספר מפגשים הם הגיעו מחויכים "מדהים איך שינוי כזה קטן יכול לגרום לשינוי כזה גדול" אמרה דניאלה. זה נכון בכל מערכת יחסים -עם ילדים, חברים ועל אחת כמה וכמה עם בני זוג, אמרו לפחות פעם ביום מילה טובה לאדם שחשוב לכם ותראו מה קורה למערכת היחסים. ואם אתם מתקשים, אל תהססו לפנות אלי י.

"אני לא צריכה לשלוט בכעס שלי. אתם צריכים לשלוט בדחף שלכם לעצבן אותי!" זהו פוסט שזכה לאלפי לייקים ולמאות שיתופים. ואני שואלת האומנם? אני יכולה ורוצה לשלוט בתגובות שלי. האחר עושה את מה שהוא עושה, הבחירה היא שלי איך להגיב לתגובות שלו. אלו הם חיי ואני היוצרת, הבמאית , התפאורנית, הכוראוגרפית והשחקנית הראשית. האם אני יכולה לשלוט בתגובות של האחר? ?? האם רק האחרים הם שצריכים לשלוט בדחף שלהם כלפי? האחריות היא עליהם? ואני? זה לא בשליטתי? זה לא באחריותי? איזו סיבה יש בעולם שאעביר את האחריות לאיכות חיי לאנשים אחרים? האם אותם אלפים שעשו לייק לפוסט הזה, באמת רוצים שאחרים יקבעו להם מתי הם יחושו שלווה, רוגע, שביעות רצון, כעס וכו'? לאדם יש אחריות אישית מלאה על התגובה שלו. אדם יכול לעשות הפרדה בין מה שנאמר בחוץ (נסיבות חייו), לבין התגובה שלו, ע"י תשומת לב לנשימה ולתחושות הגוף, הכרת המנגנונים האישיים והמבנים הרגשיים. ברגע שאדם לוקח אחריות על חייו הוא חווה חופש. האחריות על כל מה שקורה בחיי היא קודם כל שלי. האחריות שלי היא על הרגשות שלי. על איך שאני תופסת את עצמי ואת סביבתי ואיך אני מכילה את הרגשות של עצמי. מהרגע שבו עליתי על מסלול זה, יש פחות ופחות מקום להאשמות . בקיצור, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים כדי לעצבן אותי , אני ורק אני אחליט אם אני מתעצבנת מזה , כמה אני מתעצבנת ואיך אני מגיבה, אם בכלל. בפוסט הזה התייחסתי לנושא בהרחבה. אם אתם מתקשים לקחת אחריות על חייכם אשמח אם תדברו איתי.

מריבה.... אפשר גם אחרת! לי ודנה אחיות. הן הגיעו אלי לאחר שהן לא מדברות חודשיים בעקבות מריבה. הן ניסו ביניהן ללבן את הדברים אך התוצאה הייתה הסלמה של המריבה. משהתיישבו זו מול זו הן לא היו יכולות להסתכל זו בעיני זו. במפגש הזה הן - הקשיבו אחת לשנייה עד הסוף, מבלי להיכנס אחת לדברי האחרת. - כאשר אחת סיימה לדבר, השנייה שיקפה מה שהבינה - שאלה שאלות. לא ענתה, לא התעמתה, רק שאלה שאלות על הנאמר. - הן קבעו זמן שבועי לשיח על איך היה להן בשבוע הזה אחת עם השנייה. אחרי 80 דקות בהן כל אחת דיברה, הקשיבה לאחותה מבלי להפריע, שיקפה את מה שהבינה/שמעה ממה שאחותה אמרה ושאלה מתוך מה שנאמר... הן יצאו מחייכות ומחובקות. זה מה שהן כתבו לי (כ"א לחוד) לאחר המפגש. - חיה יקרה, הגעתי עם תחושות מאוד קשות וכעס רב וניתן לומר גם קטנת אמונה לגבי פתרון הקונפליקט שנוצר. השיחה שעשינו בנוכחותך ובהנחייתך גרמה לי להבין יותר טוב את הצד של אחותי ומאיפה היא באה וגם הרגשתי שהיא מבינה אותי יותר טוב. שמחתי לצאת מהאימון מחובקת עם אחותי ומעבר לכך עם כלים חדשים לתקשורת שלמדתי וילוו אותי בהמשך הדרך מול משפחה, בן זוג, חברות ... - חיה, אין לי מילים להודות לך על ההדרכה והעזרה שלך לפתרון הסכסוך ביני לבין אחותי. לימדת אותנו להקשיב אחת לשנייה ולהבין אחת את השנייה. תודה, תודה, תודה. אם אתם רוצים לדעת יותר על התהליך, אני פה.

האם את אוכלת כי את רעבה? התשובה אולי תפתיע אותך. "אני לא מבינה למה אני אוכלת ואוכלת " ליאור שאלה " אני הרי יודעת שאצטער על כך, אז למה אני לא יכולה להפסיק לאכול?" ליאור הגיעה אלי כי רצתה להבין את הנקודה ממנה היא מתחילה לאכול. היא מודעת ל-כ-ל מה שהשמנה עלולה לגרום, אך כשהיא אוכלת "הכל מת, אני לא מקשרת את האוכל עם בריאות". האישה המדהימה הזו מודעת לזה שהיא אוכלת "כמו אדם מכור" ורצתה להבין את התופעה שקורית לה . באימון ה תברר שאוכל בשבילה זה בית, רוגע , שקט ואמא מרוצה. במהלך האימון היא נזכרה בארוחת צהרים בילדות והבינה שזמן האוכל היה זמן בו חוותה שקט, נועם וסיפוק בניגוד למתח ולמריבות שהיו לא פעם מנת חלקה ביום יום. ליאור, שהיתה ילדה פעילה מאוד, אנרגטית ושמחה, אמרה לעצמה ש"שווה לאכול. בזמן האוכל הכל בסדר. האוכל מביא אתו דברים נהדרים וחשובים כמו שקט ורוגע". המסקנה הזו השתרשה בה. היא לא היתה מודעת לזה אבל הגוף, שזוכר הכל (ועל כך בפוסט אחר) דואג להזכיר לה גם היום, כאשר היא נכנסת הביתה אחרי יום עמוס, או כשהיא קצרה בזמן..: "שווה לאכול. בזמן האוכל הכל בסדר. האוכל מביא אתו דברים נהדרים וחשובים כמו שקט ורוגע". אותו מנגנון שבילדות נתן לה שלווה ונחת ושמר עליה, הפך בבגרותה למנגנון שפוגע בה . פעמים רבות, כמעט תמיד, מנגנון הישרדותי בילדות הופך להיות מנגנון חבלה בחיינו הבוגרים. לזיהוי המנגנון יש חלק משמעותי בהבנה שהאוכל הוא רק הגורם החיצוני שתורם להשמנה , הוא לא שורש העניין. פירוק המנגנון (בעבודה שנעשית בחדר האימון), עשוי להביא להתמרה (טרנספורמציה) המיוחלת. מה זה אוכל עבורכם? אילו ארבע מילים נרדפות יש לכם ל"אוכל"? ואם אתם רוצים שאעזור לכם לגלות מה המנגנון ההישרדותי שלכם, אני פה .