הורות

"הוא אף פעם לא מכין שיעורים לבד" "היא לא אוכלת כלום חוץ מצ'יפס ולחם" אני שומעת לא פעם הורים מתוסכלים המתלוננים על ילדיהם. המילים "תמיד", "אף פעם", "חודש שלם" ואפילו "כמעט תמיד" חוזרות על עצמן. כאשר אני שואלת שאלות כדי להבין יותר מה באמת קרה, אני מגלה עובדות שאינן תומכות בהכללות שההורים אמרו. הילד שאף פעם לא מכין שיעורים לבד – בבירור המציאות, התגלה שהוא לעיתים מבקש עזרה במקצועות רבי מלל וגם זה רק כשיש לו הרבה מאוד שיעורים. הילדה שלא אוכלת כלום חוץ מצ'יפס ולחם, אוכלת אצל הסבתא ואצל חברים גם מאכלים נוספים. עודדתי את ההורים לשוחח עם הילדים ולהבין מה עומד מאחורי ההתנהגות שלהם. הילד אוהב שאמא מקדישה זמן רק לו. כשהוא מציע לך שישחקו יחד, אין לה תמיד זמן. אבל כשהוא מתלונן על שיעורים, היא תמיד יושבת לידו. הילדה לא רואה שהיא מתעקשת. היא פשוט אומרת להם שזה מה שהיא רוצה לאכול והם נותנים. היא גם אוהבת את הדאגה שלהם סביבה. כאשר ממעטים להשתמש בהכללות ומאפשרים בירור של העובדות, מגלים הרבה פעמים מה באמת עומד מאחורי ההתנהגות של הילד. שימו לב מתי וכמה אתם משתמשים במילות הכללה/צמצום כמו: תמיד, כמעט תמיד, כל הזמן (כל ה...), אף פעם, פעם אחת, כלום, הכל.... כאשר אתם שמים לב שאתם מכלילים, שוחחו עם הילד, הבינו למה הוא בוחר להתנהג בצורה שהוא מתנהג . וחשוב שתגלו אמפטיה, אל תכנסו למגננה ובטח לא להתחשבנויות של "אבל פעם..." קבלו את מה שהילד אומר, הודו לו שהיה כן אתכם ושימו לב איך אתם יכולים להיענות לצורך, שנמצא מתחת להתנהגות שלו. הכללות יוצרות מיסוך ולא מאפשרות בירור ענייני למה הילד מתנהג כמו שהוא מתנהג. כאשר נצמדים לעובדות, מגלים שמנעד התגובות של הילד רחב יותר ממה שחשבו. וזכרו, אני פה לעזרתכם אל תהססו לפנות אלי גם בפרטי בכל שאלה, תהיה, אתגר שיש לכם.

"משגע אותי איך לא מפריע לו הבלגן בחדר שלו. כמה פעמים אני צריכה לבקש ממנו שיסדר את החדר?!" "אמאאא, תגידי לו שיפסיק, הרעש מחרפן אותי" אני שומעת בחדר האימון הרבה תלונות דומות של הורים על ילדיהם, אשמח לשפוך קצת אור על הנושא, אביא מדי פעם היבט אחר. אם אתם רואים שהיבט אחד לא עוזר לכם עברו להיבט נוסף, אתם גם מוזמנים ל כתוב לי בפרטי כדי שאתייחס ספציפית למה שמפריע לכם. ואם יעזור להורה לאחד, עשיתי את שלי. יש לנו לפחות חמישה חושים, את זה כולם יודעים. חמשת החושים האלה הם חמישה דרכי קלט באמצעותם אנחנו קולטים את מה שמסביבנו. אבל, וזה אבל שמשנה את כל התמונה, לכל אחד מאיתנו יש דרך קלט דומיננטית יותר גם לילדים שלנו יש דרך קלט דומיננטית יותר. וכמו בשפות האהבה (שווה לקרוא כאן ), אנחנו מגיבים לפי החוש הדומיננטי, דרך הקלט הדומיננטית שלנו. קצת פחות ממחצית מהאנשים ויזואליים , החוש הראייתי הוא הדומיננטי אצלם. יותר מ 10% מהאנשים אודיטוריים, החוש השמיעתי הוא הדומיננטי אצלם. כ-40% מהאנשים קינסטטיים, החוש הקינסטטי, חוש המגע הוא הדומיננטי אצלם ואחוז אחד, טעם וריח הם החושים הדומיננטיים אצלם. בדוגמה שהתחלתי איתה את הפוסט, קל לזהות שהאמא ויזואלית, חשוב לה הסדר ואילו הילד אודיטורי, חשוב לו שיהיה שקט. היא יכולה להמשיך ולהתלונן, הוא רואה את הבלגן אבל זה לא מפריע לו, בדיוק כמו שלה לא מפריע הרעש של הילדים. מיותר לומר שכאשר אנחנו מזהים את הדומיננטיות שלנו ואת הדומיננטיות של הילדים שלנו, קל לנו יותר להבין את הסיטואציה וגם נדע איך לפנות לילד בדרך המתאימה לו. אביא, בקצרה, מספר נקודות לזיהוי שלוש דרכי הקלט העיקריות בתקווה שיעזור לכם לזהות את דרך הקלט הדומיננטית שלכם ושל הילדים שלכם. אדם ויזואלי, שחוש הראייה הוא הדומיננטי אצל ו: - רואה את העולם בתמונות - מבין מהר עניין - קצב דיבור מהיר - קופץ מנושא לנושא - משתמש במילים וביטויים ויזואליים: אני רואה... הבנתי את התמונה... - תנועות ידיים גדולות וגבוהות. - תרשימי זרימה, מפות חשיבה.. עוזרים לו מאוד בלמידה. אם אתם מזהים שהילד ויזואלי : - אפשר ואף רצוי לקטוע אותו בשטף הדיבור ולהגיד לו: דיברת מקודם על.. למה התכווונת/תרחיב - להשתמש במילים ובביטויים ויזואליים " אתה רואה...., התמונה הגדולה היא.. ." - להתאים את קצב הדיבור שלכם, לקצב הדיבור שלו. אדם אודיטורי, שחוש השמיעה הוא הדומיננטי אצלו : - זוכר צלילים שהיו באירועים שונים. - מדבר יותר לאט (מהויזואלי) והרבה פעמים מונוטוני - מדבר מאוד מסודר - משתמש במילים ובביטויים אודוטוריים: אני שומע... זה לא מצלצל טוב... יש בזה הרמוניה - חושב בצורה תהליכית מסודרת לכן יבקש לדעת מה היה קודם/אח"כ... - דיוק וסדר חשובים להם. - תנועות הידיים רחבות לצידי הגוף. - ללמוד בצוות, או להקשיב לשיעורים מוקלטים, עוזרים מאוד בלמידה. אם אתם מזהים שהילד שלכם אודיטורי: - להתאים את קצב הדיבור (לא לדבר איתו מהר) - להקשיב עד הסוף, לא לקטוע אותו. - להשתמש במילים וביטויים אודיטוריים. אדם קינסטטי, שחוש המגע-התחושה הדומנינטי אצלו: - עוצר לפני שמתחיל לדבר (חושב איך להעביר את התחושה במילים) - מדבר דיבור איטי עם עצירות גדולות - תנועות ידיים מעגליות במרכז הגוף (אזור הבטן) - נשימות עמוקות (כדי להתחבר לתחושות שלהם) - משתמש במילים וביטויים קינסטטיים: מרגיש לי... כבד לי... בא לי בטוב... אם אתם מזהים שהילד שלכם קינסטטי: - לכבד את הזמן שהוא צריך לפני שמתחיל לענות. - להתאים את קצב הדיבור שלכם לקצב הדיבור שלו - להשתמש במילים ובביטויים קינסטטיים. זה אחד הנושאים שאהבתי כשלמדתי NLP אני מקווה שיהיה לכם לעזר. האם זיהיתם את מערכת הקלט הדומיננטית של הילד שלכם? וא ם יש שאלות, אל תהססו ל פנות אלי.

רון ורונה הורים לרום בן השבעה חודשים. מאז הלידה, רון ורונה התרחקו. השיחות ביניהם סובבות סביב רום. במשך היום שניהם עובדים, רונה חוזרת קודם מהעבודה, בדרך הביתה מוציאה את רום מהפעוטון ואין לך רגע לעצמה. בסביבות 19:00 רון מגיע מהעבודה והוא מתגייס מיד לעזור מקלחת לרום, משחק קצת עם רום וטקס שינה. רון ורונה מספרים שב-20:30 הם מוצאים עצמם מותשים. אין להם כוח לשוחח אחד עם השנייה כי הם עייפים מצטבר אצל כל אחד מהם כעס. רון כועס על רונה שהיא כבר לא מתייחסת אליו, כמעט. אין לו כבר את המפגש השבועי עם החברים והוא מרגיש עצמו בתוך בלון שמוצאים ממנו את האוויר והוא מתכווץ עליו. רונה כועסת שרון הפסיק לפרגן ולחזר וכל ערב מתלונן על עייפות. בטוחה שהיא עובדת קשה יותר מרון והוא לא מעריך. שניהם איבדו לחלוטין את הביחד שלהם. שניהם "נשאבו" לטיפול ברום ושכחו לתחזק את הקשר הזוגי "למי יש זמן וכוח לראות?!" אם המצב מוכר לכם, היעזרו בבני משפחה או הזמינו שמרטפית. התלבשו יפה, השקיעו בעצמכם, צאו יחד מהבית, אפילו לסיבוב קטן אם אתם חוששים להתרחק. דברו, צחקו, השתובבו, מה שמתאים לכם לעשות, הדבר היחיד שלא עושים, לא מדברים על הילד שהשארתם בבית. התרכזו בזוגיות, לא בהורות. אחרי שתראו שזה בטוח לכם להשאיר את הילד לזמן קצר, האריכו את זמן השהיה שלכם מחוץ לבית. התמידו בזה, השקיעו בזוגיות שלכם . ואם אתם מתקשים, אל תהססו לפנות אלי

"מה לעשות עם חגי? כל מה שאנחנו אומרים לו לעשות הוא עושה דווקא הפוך." כשביקשתי להבין מה זה אומר "עושה דווקא הפוך": הוא לא מוכן לעזור עם האחיות הקטנות, הוא לא מוכן לסדר את החדר, הוא לא מוכן לשבת להכין שיעורים, להתקלח.. אפילו להזמין חברים הוא לא מוכן" לחגי (שם בדוי) בן ה-10, יש אחיות תאומות בנות שנה והוריו הגיעו אליי ל הדרכת הורים . יש שלוש דרכים בהן הורים יכולים לגדל את הילדים שלהם: האם תוכלו לגלות באיזו דרך מהשלוש, בחרו ההורים שהגיעו אלי?  דרך ויתור - הורים שלא מבקשים כלום מהילד, עושים הכל עבורו או אומרים אין מה לעשות, ככה הוא.  דרך דיכוי - הורים שבעיקר אומרים לילד מה לעשות, מצווים, מבקשים, מתחננים, משכנעים, מכריחים, דורשים, מפתים, נותנים פרסים..  דרך שיח – הורים שמשוחחים עם הילדים שלהם, מתעניינים, משתפים, מבררים, מכבדים, מראים נקודות מבט נוספות, לומדים את העולם של הילד שמאחורי הסירוב. תמיד לילד שמסרב יש סיבה טובה לסירוב שלו והחדשות הנפלאות הן שהורים יכולים לדעת מה הסיבה אם אכן יתמידו בדרך השיח. אומנם אני לא סופר נני, וגם אין לי עניין להיות, אבל מאוד שמחתי לקבל עדכון אחרי שבועיים שהם כבר רואים שינוי. דרך שיח מכבד ומאפשר. כשהאמא אמרה "חבל שהורים לא מודעים לזה" , החלטתי לשתף אתכם בתובנות ואם זה יעזור להורה אחד, דייני.  לא פותרים משבר בזמן משבר . בטח לא כשהמשבר חוזר על עצמו.  יש למצוא זמן לשיחה , לא בין לבין ולשוחח עם הילד שיחה ישירה, בגובה העיניים. שיחה שמכבדת את הרצון החופשי שלו כאדם.  להסביר לו למה חשוב לכם מה שאתם רוצים שהוא יעשה (לא מה זה יתרום לו, אלא למה זה חשוב לכם).  לתת תוקף למה שהילד מרגיש - "זה באמת מרגיז..." בשום מקרה לא לבטל את מה שהוא אומר או מרגיש.  לזכור שילד כמו מבוגר, רוצה להיות משמעותי . לברר עם הילד איך הוא רוצה לתרום לאווירה הטובה בבית.  ילד, כמו מבוגר, זקוק לעידוד ולהוכחה שרואים גם מאמץ קטן שלו. לכן חשוב לעודד, להחמיא החמיא על כל פעולה משמעותית שהוא עושה (להסביר על מה המחמאה. לא להסתפק ב"אני גאה בך" בלי הסבר למה. לדוגמה: "ראיתי שנתת לאחותך צעצוע בזמן שהיא בכתה. אני מאוד מעריכ/ה את זה" (ראו פוסט " עידוד מול שבח ") ואם מרגישים לחוצים, או מתקשים ליישם, אל תהססו לפנות אליי, אשמח לעזור.

"אני רוצה להשאיר את כל השנה הזאת מאחור" זה המשפט הראשון שדלית (שם בדוי) אמרה כשהתיישבה מולי . רשמתי את כל האירועים שדלית רוצה להשאיר מאחור, לכל אירוע ביקשתי שתוסיף רגש ותחושה בגוף. "איזה רגש ..... (האירוע) מעלה בך?" "איפה את מרגישה את .. (הרגש) בגוף? "מה את חשה כעת בגוף?" לדוגמה לאחד האירועים: דלית הרגישה כעס, בבטן וחשה התכווצות בבטן , גוש בגרון וכאב בצד השמאלי של הראש. ראינו את המשותף לכל התשובות שלה, במרבית האירועים דלית הרגישה כעס, זלזול, התעלמות, התעמרות. לאחר שביררנו מה החלק שלה, מה האחריות האישית שהיא לוקחת ומה היתה יכולה לעשות/להגיב אחרת, דלית חייכה ואמרה: " אפשר ללמוד גם מאירועים שנראו קשים, אם לוקחים עליהם אחריות. אני מודה על השנה שעברתי , בזכות האירועים האלה למדתי כל כך הרבה על עצמי." אז אם יש אירוע שהשאיר חותם לא נעים, או גרם לכם לכיווץ כלשהו בגוף? חקרו: - מה הרגש שעולה ואיפה אתם מרגישים אותו בגוף? - מה החלק שלכם במה שקרה? - מה יכולתם לעשות אחרת? - מה האחריות האישית שאתם לוקחים על מה שקרה? - מה אתם יכולים ללמוד מזה , להבא? אם יש לכם שאלה, אל תהססו לפנות אליי

"הילד שלי משקר הרבה, אני כבר לא יודעת מה לעשות" "הילדה שלי כל הזמן לוקחת דברים לא שלה. אני כבר אובד עצות", "הילד שלי מתפשט בים אם בגד הים לא נוח לו". מוכר לכם? גם כאן, לכם כהורים יש תפקיד מאוד מאוד חשוב. מערכת היחסים שלכם עם ילדכם, תורמת להתפתחות המוסר אצלו. האם תתנו לילד עד גיל 7 להדליק גז בלי השגחה של מבוגר? האם תתנו לילד עד גיל 7 לחצות כביש סואן לבד? האם תתנו לילד עד גיל 7 להיכנס לבד לים? אם עניתם בשלילה לשלוש השאלות, אתם מבינים מן הסתם, שחציית כביש סואן, אש/כלי חם, כניסה לים... קשורים ליכולת החשיבה והשיפוט של הילד בתקופת גיל זו, ולכן יש להתייחס להתנהגות של ילדים צעירים, בשונה מאשר מבוגרים. אם אתם מסכימים לכך, אתם מוזמנים לצרף גם "אמת-שקר", "גניבה" והיבטים מוסריים נוספים, לאותה קטגוריה של התפתחות יכולת החשיבה והשיפוט. בפסיכולוגיה קוראים לזה התפתחות המוסר. קצת נתונים מחקריים: פרויד מצא שהתפתחות המוסר מתחילה להיווצר בסביבות גיל 5. פיאז'ה, שפיתח את תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית, חילק את התפתחות המוסר לגילאים: עד גיל 7 – שלב חוסר מוסר – זה אומר שעד גיל 7 אין לילד יכולת מפותחת של שיפוטיות וביקורת. 7- 12 - המוסר נתפס מוחלט וטוטאלי ואין לשנות אותו. אם מגיע עונש, לא משנה אם זה היה בכוונה או לא, העונש על כך צריך להיות חמור. לדוגמה: אם ילד דחף אותו בכוונה או לא בכוונה, זה לא משנה מבחינתו, הדוחף צריך להיענש בחומרה. מגיל 12 – מתחילה להתפתח יכולת מוסרית מופשטת ורחבה בה הילד מתחיל להביא בחשבון דעות שונות, לשים לב לכוונות שעומדות מאחורי המעשה ולהגיע למסקנה עד כמה המעשה מוסרי עבורו. יש תיאוריות נוספות אך כולן מדברות על גילאים מבוגרים יותר. זאת אומרת, שאצל ילדים עד גיל 7 ויש האומרים עד גיל 12, אם נשתמש במושגים שרוב ההורים משתמשים, לא חשוב כמה פעמים נאמר לילד להגיד רק אמת, שאסור לגנוב... לא חשוב כמה פעמים נאמר לו שאצלנו לא גונבים, משקרים... לא חשוב כמה עונשים ניתן לו בגלל ששיקר או לקח דברים לא לו. זה פחות בשליטתו ותלוי יותר בהתפתחות החשיבה והשיפוטיות שלו. חשוב שנשנה את זווית הראייה שלנו: הילד פשוט מסדר לעצמו את העולם שהוא רוצה. אפשר לשאול אותו אם לקח את הצעצוע מהגן, התשובה הראשונית שלו תהיה כן, כי הוא לא מבין שעשה מעשה שלא יעשה. מכאן הוא יודע מניסיון, שאם יגיד שלקח את הצעצוע יקבל עונש/נזיפה, אז הוא יבחר להגיד שלא. הורים רבים אומרים 'אבל אמרנו לו שיגיד תמיד את האמת'. זו מבחינתו אמת , בדיוק כמו שהוא "רופא" והדובי הוא ה"ילד החולה". הוא רואה בזה אמת, ואין בזה פסול. עד גיל 7, המוסר פשוט לא מפותח. אין מה להאיץ עד גיל 12. כמו שצריך לדעת ללכת לפני שלומדים לרוץ, המוסר צריך להתפתח לפני שנדרוש ממנו לומר אמת. תזכרו, הילד לא משקר. הילד לא גונב, הילד עושה דברים שנראים לנו לא הגיוניים, לא כי הוא מתכוון לעשות לנו רע, ולא כי הוא לא מקבל מרות, הוא בסך הכל, מסדר לעצמו את העולם שיתאים למה שהוא רוצה. אז מה אתם כן יכולים לעשות? תתמללו עבורו את הדברים, ולא בכעס ותראו לו איך נכון לנהוג על פי אמות המוסר שלכם. אם לקח צעצוע לא שלו, אפשר לומר לו: "לקחת את הצעצוע של... נלך ביחד להחזיר לו כי זה שלו". (אל תבקשו ממנו שיחזיר לבד). "אמרת שסיימת לאכול, ראיתי שזרקת את האוכל מתחת לשולחן. בוא ננקה את זה ביחד". תזכורת: הילדים לומדים מחיקוי ואנחנו המבוגרים הקרובים להם, מהווים את מודל החיקוי שלהם. אם אנחנו לא רוצים שהילד ישקר, חשוב שאנחנו לא נשקר לו ושלא "יתפוס" אותנו משקרים לאחרים. (ילד לא יודע את ההבדל בין "שקר לבן" לשקר). אם אנחנו לא רוצים שהילד ייקח דברים שלא שייכים לו, חשוב שאנחנו לא ניקח דברים שלו בלי לבקש את רשותו או בלי ליידע אותו. אם אתם מתלבטים איך לנהוג כשילדכם "משקר" , "גונב" או עושה מעשים לא הגיוניים לדעתכם, אתם יכולים לפנות אלי ואשמח לסייע.

" הילד שלי לא מכבד אותי" "אם היית שומעת איך הילד שלי מתחצף..." "מאיפה היא למדה לדבר ככה..." "כבד את אביך ואת אמך... מה קרה לזה בימינו? כן, הנושא הפעם הוא כבוד. כבר ברור לכולנו בוודאי שכדי שילד יכבד, הוא צריך לגדול בסביבה מכבדת. בסביבה מכבדת ילדים, מותר לילד לחשוב אחרת מהוריו ומאחיו, מותר לילד להביע דעה אחרת מהוריו ואחיו. מותר לילד להאמין בדברים שונים מהוריו ואחיו, מותר לילד שיהיו לו רצונות שונים מהוריו ואחיו ועל אחת כמה וכמה מהסובבים אותו, סבא וסבתא , גננת וכו'. מותר לילד לכעוס, מותר לילד להיכשל, מותר לילד לסרב, מותר לילד לשתוק, מותר לילד להשתולל. בסביבה מכבדת ילדים, ההורים והמבוגרים בסביבתו הקרובה, מבינים שהילד הוא אדם בדיוק כמותם רק צעיר הרבה יותר, לעתים חסרים לו ידע ומיומנויות, אבל בדיוק בשביל זה אתם והם שם. בסביבה מכבדת ילדים, ההורים מקשיבים לילדים ומשתפים אותם בדילמות הקשורות לבית, ההורים מתעניינים ומתייעצים עם הילדים, ההורים מפרגנים ורואים את גדולתם של הילדים. אז איך עושים את זה ? - לשוחח עם הילד, להקשיב למה שיש לו להגיד. - לשתף אותו בסיבות שלכם, בדברים שקשורים אליו. - להימנע מעונשים, לקבל את הרגשות המתפרצים שלו, גם אנחנו לעתים כועסים ואף אחד לא מעניש אותנו. - אם הוא מביע דעה אחרת, לבחון אותה, להתעניין, להסכים לנסות לתקופה קצרה. - אם החלטתם שהדרך שלו לא תואמת לדרך שלכם. הסבירו לו את עמדתכם ולמה אתם חושבים אחרת. - לשאול אותו לעתים תכופות: - מה הוא חושב על... - איך הוא מרגיש..? - מה היה מציע לעשות אחרת? - גם אם הבטחתם לו משהו ולא הצלחתם לקיים, הסבירו לו מה קרה ולמה, תתנצלו ותאמו תאריך או זמן אחר. ואם אתם מתקשים, אל תהססו לפנות אלי , אשמח לעזור.

איזה אדם הילד שלי פוגש כשהוא פוגש אותי? זו אחת השאלות החשובות שלמדתי לשאול. התשובות יכולות לנוע על הציר, מאדם כועס, זועף, רוטן, מתעלם, אלים... ועד אדם רגוע, שליו, מכיל, מחבק, משתף, אוהב... שימו לב, התשובה יכולה להשתנות במהלך היום. איזה אדם הילד שלי פוגש כשהוא פוגש אותי... בבוקר? כשאני חוזרת מהעבודה? כשאני רוצה לנוח בבית? כשאני מתייחסת אליו? כשהוא מנדנד לי? כשאני בשיחת טלפון? כשאני צופה בטלוויזיה? כשאני קוראת לו לאכול? כשאני מבקשת ממנו עזרה? האם התשובה שלך נמצאת בהלימה לאדם שאת רוצה להיות? התרגיל להיום: - בחרי הוויה (ככה קוראים לזה בקיצור) שאת רוצה להיות. אפשר למצוא כאן רשימת הוויות. - בחרי סיטואציה אחת מהאינטראקציות שלך עם הילדים. - חשבי על הסיטואציה, תדמייני אותה ותראי איך הבחירה שלך באה לידי ביטוי במציאות. (המוח שלנו לא מבדיל בין דמיון למציאות, ולכן, אם אנחנו חושבים על משהו, יהיה לנו קל יותר לבצע אותו במציאות). חשוב, חשוב, חשוב : כמו כל דבר חדש, יתכן ובהתחלה יהיו פספוסים. יתכן שתבחרי הוויה אחת ומשהו יקרה ותמצאי עצמך בהוויה אחרת שלא רצית. נכון, זה מתסכל, כמה קל ליפול שוב לאותה הוויה ישנה ומוכרת. זה בסדר, קחי נשימה עמוקה וחזרי לאותה הוויה שבחרת. ככל שתדמייני את ההוויה החדשה מפעם לפעם זה יהיה קל יותר, כפי שכבר ציינתי. אם את מתקשה, אשמח לעזור . (נכתב בלשון נקב ה אך מתאים לגמרי גם לגברים)