כל פעם שאנחנו מדברים עם מישהו, אנחנו רוצים להשיג משהו
אין כאן טוב או פחות טוב,
נכון או לא נכון.
זה פשוט מה שזה.
כל פעם שאנחנו מדברים עם מישהו, אנחנו רוצים להשיג משהו.
המשהו שאנחנו רוצים להשיג,
לא חייב להיות חומרי.
יכול להיות שאנחנו רוצים רק הקשבה,
יכול להיות שאנחנו רוצים להרגיש אהובים,
יכול להיות שאנחנו רוצים שישימו לב אלינו, שיכילו אותנו.
על מנת שהתקשורת שלנו תהיה אפקטיבית,
כל מה שעלינו לעשות הוא שני דברים
לחשוב ולשתף.
לחשוב מה המטרה של מה שאנחנו עומדים לומר ולשתף בזה את בן השיח שלנו:
- אני רוצה רק לשתף, רק שתקשיב לי,
- אני רוצה לשמוע את דעתך,
- אני רוצה שתספר לי מניסיונך,
אם נאמר מראש את המטרה שלנו,
זה יחסוך הרבה מאוד תסכול וכעס.
מכירים את זה שאנחנו מספרים משהו שהיה חשוב לנו לשתף ובן שיחנו מתחיל לתת לנו עצות?
או
שאנחנו משתפים אירוע לא נעים שהיה לנו
ובין שיחנו רק מהנהן ואומר זה לא נעים
"מה לא נעים, זה כל מה שיש לך להגיד?"
ציפינו להרבה יותר מזה, אבל לא אמרנו מראש.
או
או שאנחנו מדברים על משהו שכואב לו
ובן שיחנו מתחיל לספר על משהו דומה שקרה לו? "תהיה איתי, למה אתה ישר חושב על עצמך"
אז לא,
בני שיחנו לא קוראים מחשבות.
הם לא מכירים אותנו עד כדי כך
שהם צריכים לדעת, בלי שנגיד,
מה אנחנו מצפים מהם.
לפני שאנחנו מתחילים לשתף אנחנו יכולים לומר
"אני הולכת לספר לך וכל מה שאני מבקשת הוא שתקשיב לי, אל תגיד לי מה לעשות"
או
"אני הולכת לספר לך ואני מבקשת שתגיד לי מה דעתך"
או
"אני הולכת לספר שלך ותגיד לי אם גם אתה חווית משהו דומה"
וזה עובד גם הפוך
אם מישהו משתף אתכם לפני שאתם מגיבים
תשאלו "אתה רוצה לשמוע את דעתי?"
ואם התשובה תהיה שלילית, אל תפגעו.
לעיתים הצורך הוא רק לשתף, לפרוק, להוציא וזהו
ואיזה כיף שהאדם שמולכם מרגיש בטוח להיחשף לידכם.
אם עלו בכם שאלות, אל תהססו לפנות אליי.
פוסטים אחרונים
New Paragraph
המסע אל הקול האותנטי שלך
הצבת גבולות בריאים במערכות יחסים